ראיתי קבצן בצומת הרחוב , כוס פלסטיק ריקה בידו . הוא עשה את דרכו במהוסס לקראתי ...
הייתי קצרת רוח באותו בוקר , שקועה במחשבות וכך טעיתי בדרכי והגעתי לאותה צומת.
לא באמת ראיתי את אותו קבצן ,אלא ראיתי בו את סך כל הקבצנים... הנחתי לכל מטען הידע הקודם שנצבר בי , ליצור בתוכי , באותו רגע את ההתנגדות לראות אותו באמת.
הקבצן הכניס את הכוס לכיס ,והתרחק מבויש .
לפתע ראיתי אותו , ראיתי את לבושו , את צעדיו המהוססים , איש מבוגר. ראיתי כל פרט בבהירות . חשתי בושה נוראית וקראתי לו . נתתי את שנתתי ונסעתי לדרכי...
חשבתי על מושג שמופיע בבודהיזם ואותו אני משננת לתלמידי ולעצמי ,חזור ושנן.. על האימון של צלילות הדעת , א – ויג'א.
העדרה של צלילות הדעת מביאה אותנו לתעתוע ושקיעה במחשבות שווא , שנמצאות שם כבר המון שנים.
מחשבות השווא גורמות לעיוות המציאות מבלי לראות את הדברים כמו שהם בדיוק , בצורה צלולה ונוכחת של אותו רגע.
האימון בצלילות הדעת הוא אימון של יום יום , משמעותו להיות נוכח באותו רגע בכל פעולה ולחוות אותה .
צלילות הדעת תראה את הגשם , כגשם... אבל קודם היא תראה את התקדרות השמיים , את העננים , את הצבעים . אחר כך את הגשם , את המים נספגים אל האדמה , ריח האדמה....
צלילות הדעת מאפשרת חירות , רגע לפני שאנחנו "מטעינים " את התודעה , בדעות הקדומות ובאפשרויות. הצלילות הזו מאפשרת מרחב של חירות שאין בה תעתוע . אפשרות לראות את הדברים כהווייתם , רגע לפני שאנחנו טוענים את הרגע במשמעויות אין סופיות .
רגע לפני המפגש עם הקבצן , חשבתי על הורי שאינם איתי . לראשונה מזה זמן רב , חשתי יחד עם העצב , השלמה.
הבנה שאינה קשורה לכאבי . שהכל בא והולך , על דרכו של העולם....
ההשלמה הזו שחררה אצלי מקום של פחד , של מה יהיה . היא אפשרה מקום של הקלה.
צלילות הדעת הזו "לקחה" אותי מהדרך , מהקבצן . מלמדת אותי שוב על החשיבות של להיות נוכח.
אחד הדברים שמחברים אותי לבישול , הוא בדיוק המקום הזה של הנוכחות והחוויה הרגעית שנחוות במלוא החושים .
לראות את היופי של החומרים , את הדרך בה הם משנים צורה , הריחות , הצבעים והטעמים...
את כל זה אני זוכרת מבית הורי , שם הבישול והאוכל היה ליבו של הבית . זיכרון שנצרב בתוכי לאהבה הזו לבישול.
המתכון שאביא הוא אחד מהתבשילים שיש עליו קונצנזוס , כולם אהבו אותו .
הוא היווה בסיס לשדרוגים ושינויים אצל אימי וגם אצלנו.
במשפחתי אכלו את התבשיל ברוב טקסיות , קודם היו מועכים את תפוחי האדמה היטב , היטב , לפני שהיו מתפנים לאכילה.
להילה ביתי היה טקס משלה , על המזלג היא הייתה מניחה , קצת תפוחי אדמה , חתיכת בשר ופרוסת מלפפון חמוץ. רק כך היא אכלה , וכך הוא נצרב לה בזיכרון כטעם ילדות .
המאכל הוא פשוט שבפשוטים , הכי בסיסי שיש , אבל הכי טעים...
כמה שהוא פשוט ,אני תמיד מכינה אותו כשכל האהבה שבי , המודעות וצלילות הדעת נתונים באותו רגע לתהליך. מתוך כבוד למה שהורי הנחילו וגעגוע למה שהיה.
צלי עוף ותפוחי אדמה של אמא
אין כאן חשיבות לכמויות , אתם תכינו כמספר האנשים , אך לצורך העניין אביא כאן כמויות ל4 אנשים שאוכלים היטב...
4 כרעי עוף
4 שוקי עוף.
6-8 תפוחי אדמה בגודל בינוני.
1 פלפל אדום מתוק גדול.
2 עגבניות בגודל בינוני , חתוכות לקוביות.
1 פלפל חריף ירוק קצוץ או 1/2 כפית צ'ילי גרוס.
1 בצל גדול , קצוץ גס.
4-6 שיני שום חתוכות לפרוסות.
1 כפית פפריקה מתוקה.
4 כפות שמן .
1/2 כפית פלפל שחור טחון.
1 כף אבקת מרק עוף או ציר מרק עוף.
מלח לפי הטעם.
פטרוזיליה קצוצה או כוסברה קצוצה , אימי הכינה בלי ..
ההכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לרבעים , משאירים בקערה עם מים.
מחממים את השמן בסיר . מוסיפים את העוף ומטגנים עד הזהבה קלה .
מוציאים לצלחת ושומרים בצד.
מוסיפים לסיר את הבצל , השום , שני סוגי הפלפל והעגבניות.
מטגנים תוך בחישה מידי פעם , כ-3 דק'. עד שהתערובת מזהיבה ומתרככת.
מוסיפים את הפפריקה המתוקה ו1/4 כוס מים ובוחשים היטב.
מחזירים את העוף לסיר ומוסיפים את שאר התבלינים. בוחשים .
זה הזמן להוספת מים , אותם מוסיפים עד לגובה 2/3 של העוף . מביאים לרתיחה . מנמיכים את הלהבה . מבשלים כ- 30 דקות.
מוציאים את תפוחי האדמה מהמים , מוסיפים לסיר , מנערים , בוחשים בעדינות . אם חסרים נוזלים . מוסיפים ממש קצת . התבשיל אמור להיות סמיך ועטוף ברוטב סמיך וקטיפתי.
מבשלים עוד כ30 -40 דקות , או עד שתפוחי האדמה מתרככים.
אני אוהבת להכניס את הסיר לתנור להמשך הבישול , לאחר הוספת תפוחי האדמה ואחרי הרתיחה הראשונית.
אני אוהבת את מה שחום התנור עושה לתבשיל , מחדד ומעמיק את טעמיו.
חום התנור מאפשר רתיחה עדינה מאד , התבשיל מסמיך לאט.
ב5 הדקות האחרונות מוסיפים כוסברה קצוצה או פטרוזיליה , אם רוצים...
הייתי קצרת רוח באותו בוקר , שקועה במחשבות וכך טעיתי בדרכי והגעתי לאותה צומת.
לא באמת ראיתי את אותו קבצן ,אלא ראיתי בו את סך כל הקבצנים... הנחתי לכל מטען הידע הקודם שנצבר בי , ליצור בתוכי , באותו רגע את ההתנגדות לראות אותו באמת.
הקבצן הכניס את הכוס לכיס ,והתרחק מבויש .
לפתע ראיתי אותו , ראיתי את לבושו , את צעדיו המהוססים , איש מבוגר. ראיתי כל פרט בבהירות . חשתי בושה נוראית וקראתי לו . נתתי את שנתתי ונסעתי לדרכי...
חשבתי על מושג שמופיע בבודהיזם ואותו אני משננת לתלמידי ולעצמי ,חזור ושנן.. על האימון של צלילות הדעת , א – ויג'א.
העדרה של צלילות הדעת מביאה אותנו לתעתוע ושקיעה במחשבות שווא , שנמצאות שם כבר המון שנים.
מחשבות השווא גורמות לעיוות המציאות מבלי לראות את הדברים כמו שהם בדיוק , בצורה צלולה ונוכחת של אותו רגע.
האימון בצלילות הדעת הוא אימון של יום יום , משמעותו להיות נוכח באותו רגע בכל פעולה ולחוות אותה .
צלילות הדעת תראה את הגשם , כגשם... אבל קודם היא תראה את התקדרות השמיים , את העננים , את הצבעים . אחר כך את הגשם , את המים נספגים אל האדמה , ריח האדמה....
צלילות הדעת מאפשרת חירות , רגע לפני שאנחנו "מטעינים " את התודעה , בדעות הקדומות ובאפשרויות. הצלילות הזו מאפשרת מרחב של חירות שאין בה תעתוע . אפשרות לראות את הדברים כהווייתם , רגע לפני שאנחנו טוענים את הרגע במשמעויות אין סופיות .
רגע לפני המפגש עם הקבצן , חשבתי על הורי שאינם איתי . לראשונה מזה זמן רב , חשתי יחד עם העצב , השלמה.
הבנה שאינה קשורה לכאבי . שהכל בא והולך , על דרכו של העולם....
ההשלמה הזו שחררה אצלי מקום של פחד , של מה יהיה . היא אפשרה מקום של הקלה.
צלילות הדעת הזו "לקחה" אותי מהדרך , מהקבצן . מלמדת אותי שוב על החשיבות של להיות נוכח.
אחד הדברים שמחברים אותי לבישול , הוא בדיוק המקום הזה של הנוכחות והחוויה הרגעית שנחוות במלוא החושים .
לראות את היופי של החומרים , את הדרך בה הם משנים צורה , הריחות , הצבעים והטעמים...
את כל זה אני זוכרת מבית הורי , שם הבישול והאוכל היה ליבו של הבית . זיכרון שנצרב בתוכי לאהבה הזו לבישול.
המתכון שאביא הוא אחד מהתבשילים שיש עליו קונצנזוס , כולם אהבו אותו .
הוא היווה בסיס לשדרוגים ושינויים אצל אימי וגם אצלנו.
במשפחתי אכלו את התבשיל ברוב טקסיות , קודם היו מועכים את תפוחי האדמה היטב , היטב , לפני שהיו מתפנים לאכילה.
להילה ביתי היה טקס משלה , על המזלג היא הייתה מניחה , קצת תפוחי אדמה , חתיכת בשר ופרוסת מלפפון חמוץ. רק כך היא אכלה , וכך הוא נצרב לה בזיכרון כטעם ילדות .
המאכל הוא פשוט שבפשוטים , הכי בסיסי שיש , אבל הכי טעים...
כמה שהוא פשוט ,אני תמיד מכינה אותו כשכל האהבה שבי , המודעות וצלילות הדעת נתונים באותו רגע לתהליך. מתוך כבוד למה שהורי הנחילו וגעגוע למה שהיה.
צלי עוף ותפוחי אדמה של אמא
אין כאן חשיבות לכמויות , אתם תכינו כמספר האנשים , אך לצורך העניין אביא כאן כמויות ל4 אנשים שאוכלים היטב...
4 כרעי עוף
4 שוקי עוף.
6-8 תפוחי אדמה בגודל בינוני.
1 פלפל אדום מתוק גדול.
2 עגבניות בגודל בינוני , חתוכות לקוביות.
1 פלפל חריף ירוק קצוץ או 1/2 כפית צ'ילי גרוס.
1 בצל גדול , קצוץ גס.
4-6 שיני שום חתוכות לפרוסות.
1 כפית פפריקה מתוקה.
4 כפות שמן .
1/2 כפית פלפל שחור טחון.
1 כף אבקת מרק עוף או ציר מרק עוף.
מלח לפי הטעם.
פטרוזיליה קצוצה או כוסברה קצוצה , אימי הכינה בלי ..
ההכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לרבעים , משאירים בקערה עם מים.
מחממים את השמן בסיר . מוסיפים את העוף ומטגנים עד הזהבה קלה .
מוציאים לצלחת ושומרים בצד.
מוסיפים לסיר את הבצל , השום , שני סוגי הפלפל והעגבניות.
מטגנים תוך בחישה מידי פעם , כ-3 דק'. עד שהתערובת מזהיבה ומתרככת.
מוסיפים את הפפריקה המתוקה ו1/4 כוס מים ובוחשים היטב.
מחזירים את העוף לסיר ומוסיפים את שאר התבלינים. בוחשים .
זה הזמן להוספת מים , אותם מוסיפים עד לגובה 2/3 של העוף . מביאים לרתיחה . מנמיכים את הלהבה . מבשלים כ- 30 דקות.
מוציאים את תפוחי האדמה מהמים , מוסיפים לסיר , מנערים , בוחשים בעדינות . אם חסרים נוזלים . מוסיפים ממש קצת . התבשיל אמור להיות סמיך ועטוף ברוטב סמיך וקטיפתי.
מבשלים עוד כ30 -40 דקות , או עד שתפוחי האדמה מתרככים.
אני אוהבת להכניס את הסיר לתנור להמשך הבישול , לאחר הוספת תפוחי האדמה ואחרי הרתיחה הראשונית.
אני אוהבת את מה שחום התנור עושה לתבשיל , מחדד ומעמיק את טעמיו.
חום התנור מאפשר רתיחה עדינה מאד , התבשיל מסמיך לאט.
ב5 הדקות האחרונות מוסיפים כוסברה קצוצה או פטרוזיליה , אם רוצים...
פטריות השי-מאג'י והשיטאקי.... כל כ ך יפות.....