יום רביעי, 30 במרץ 2011

קולסלאו אסיאתי

 








חוויות טיבן להתעצם , כשהן מערבות את כל החושים.

כזה היה הביקור האחרון אצל סער , ריני והזאטוטים , טרם שובם לארץ משמפיין אשר באילינוי , מרחק נסיעה "סבירה" של שעתיים וחצי משיקגו.

הגעגוע לכולם היה בלתי מדיד , הצפייה לחופש , והאזור המקסים בו הם התגוררו , ריגשו והציפו אותי בתחושה מתוקה של ציפייה.

במרחק של שלוש שנים , אני זוכרת את שדות התירס האין סופיים ואת השקט...

שקט עצל של קיץ , בטלה , וזמזום דבורים שהעמיק את תחושת הנמנום , והרגיש כמו שהייה במדיטציה ארוכה ומתמשכת. ללא שום רצון להיחלץ מתוכה...

הנימוס ומאור הפנים של התושבים , שם במרכז ארה"ב , הוציאה את המיטב שבי וגרמה לי להלך בארשת פנים שבעת רצון ומחויכת , מקדימה :how do you do לכל עובר אורח .

האוכל היווה אף הוא משקל נכבד בהצפת החושים . ריני אף הבטיחה " אני מתכוונת להכין המון דברים טובים שלמדתי כאן"....

אחד הדברים שהובטחו , היה סלט חסה ואטריות , מין קולסלאו אסיאתי .

בתחילה פקפקתי קצת במפגש הזה בין חסה ואטריות. אבל ברור שנשביתי מיד , והפצרתי בה להכינו יום יום .

אכלנו את הסלט הזה , עם כנפי עוף שמנמנות שנטבלו ברוטב אסיאתי ונצלו על גחלים , עם שרימפסים ענקיים שנצלו אף הם בשריונם , פיצחנו אותם , מלקקים אצבעות , וגם עם סתם עוף ותפוחי אדמה בתנור , הסלט היה טעים גם עם התירס המתוק והבלתי אפשרי של שדות שמפיין...
חיסלנו קערות של הסלט הטעים הזה.

כדי להבטיח את המשך העונג , דהרתי ל וולמארט וקניתי ממש בפרוטות מלאי של חבילות כאלה, מפנה לשם כך רבע מזוודה . זורקת החוצה פריטי בגדים שרק נקנו .

כשמלאי האטריות אזל , עברתי למה שמצאתי ...

בינתיים הסלט הזה משתנה כל הזמן , את החסה החלפתי בכרוב פרוס דק .

את הרוטב קצת שיניתי , כי לאטריות משם הייתה מצורפת שקית רוטב שהוספה לשאר מצרכי התיבול .

אני יכולה לאכול את הסלט הזה כארוחה , אבל הוא נפלא כתוספת לבשר.

אפשר לשנע אותו לפיקניקים .

חשוב להוסיף את הרוטב סמוך לארוחה , כדי לשמור על הירק קראנצ'י.

מובטח לכם שהסלט הזה יהיה אחד מנכסי המטבח שלכם.



מצרכים:
אפשר להכפיל כמויות . הכמות שאביא טובה ל4 אנשים מנומסים ולא רעבים במיוחד.

1/2 כרוב לבן . חותכים לשניים וכל רבע פורסים דק מאד בסכין חדה וטובה. אפשר גם במעבד מזון . אפשר גם להוסיף או להשתמש במקום : בעלי חסה פריכים ויבשים , כרוב אדום.

1 חב' קטנה אטריות אינסטנט . יש אריזות כאלה שמכילות 4 חב' קטנות ויש כמובן גם חבילות בודדות.

1/4 בצל סגול פרוס דק , ולהפריד לטבעות.

4 בצלים ירוקים קצוצים.

1/4 צרור כוסברה. לשטוף ולקצוץ דק.

1/4 צרור פטרוזיליה , לשטוף ולקצוץ.

1/2 פלפל חריף ירוק קצוץ דק (לא הכרחי)

1/4 כוס שומשום קלוי במחבת יבשה.

1/4 כוס גרעיני חמניות קלויים במחבת יבשה.

אפשר גם: בוטנים מלוחים , קלופים וקצוצים. אגוז י קשיו מלוחים וקצוצים ומה שבא..

1/3 כוס חומץ

2 כפות סוכר

3 כפות שמן

מלח לפי הטעם כ – 1 כפית .

ההכנה:
מנחים את הכרוב הפרוס דק בקערת הגשה.

מבשלים את האטריות במים רותחים כדקה , לא לבשל יותר מידי.

שוטפים , מסננים , מקררים ומניחים מעל  הכרוב .


בסיר קטן מביאים את החומץ והסוכר לרתיחה , מוודאים שהסוכר נמס.

יוצקים מעל הכרוב והאטריות , מערבבים.

מוסיפים את שאר הירקות הקצוצים והבצל הסגול.

מוסיפים את השמן והמלח. מערבבים בעדינות.

מפזרים מעל את השומשום וגרעיני החמנייה.

טועמים , מתקנים תיבול.
שיר שמביא לי געגוע לקיץ ולתקופה ההיא...



יום שבת, 26 במרץ 2011

סלט פריקי ועדשים כתומות.








הפעם הראשונה שהתוודעתי לפריקי , היה בשוק האיכרים שרק החל את צעדיו הראשונים .


היה שם דוכן של משפחה ערבית מהגליל , הם הביאו איתם דברים טובים כמו חלבה מדהימה , זעתר שהם הכינו במו – ידיהם ושקיות של דגן ירקרק במקצת ..דומה מאד לבורגול גס , אך שונה מאד בצבעו ובעל טעם מעושן ומתקתק מעט.

לשאלתי ענו לי שזו פריקי , חיטה שהם מכינים לבד . הסתקרנתי וקניתי תוך שאני מחלצת הבטחה על מתכון ואופן הכנה , אותו הם הבטיחו להביא שבוע לאחר מכן.

הם לא שבו עוד , חיפושים נרחבים באינטרנט , הניבו אפס תוצאות .

פגשתי בה שוב בכמה מקומות , אבל לא הסתקרנתי מספיק . עד שפגשתי בה מקרוב בסדנא שהעביר אורן וויס במסגרת השקת שמן זית של זיתא.

בסדנה חקרתי לעומק , את אופן ההכנה של הפריקי ואף השתתפתי באופן פעיל בהכנתה.

הפריקי היא חיטה ירוקה ומעושנת , קדמונית מאד , יש הסוברים שאפילו האדם הקדמון ניזון ממנה. הוא אכל את הדגן היישר מהשדה , מתוך השיבולים.



הפריקי היא חיטה הנאספת מתוך השיבולים , לאחר שהן תפחו , אך גרגירי החיטה עדיין ירוקים.

לאורך השנים פותחו שיטות לקלוף , לגרוס , ולעשן אותה כדי לשמר אותה.

כדי לתת לה את הטעם המיוחד לה , יש לעשן אותה מספר פעמים ובעדינות , כדי לא לתת לטעם המעושן להשתלט עליה .

הערבים משתמשים בה באופן יום יומי . אצלנו היא חדרה למטבח הישראלי באופן הדרגתי , שפים רבים נוהגים להשתמש בה , ונראה שהיא דוחקת לאט אך בהתמדה את הקינואה הצידה.

לפריקי יש שימושים רבים : נהוג לבשל אותה עם בשר טלה או בקר , למלא איתה עופות וממולאים אחרים .

לצמחונים היא נפלאה , היא מכילה חלבונים , מינרלים וסיבים תזונתיים , בניגוד לפחמימות הרגילות שבהן עשירה החיטה הצהובה . כמו כן היא דלה מאד בגלוטן.

ניתן להכין ממנה סלטים שונים , הפריקי אוהבת מאד בצל צלוי או מטוגן שמוציא סוכרים ומדגיש את מתיקותה של החיטה , גם מעט דבש מדגיש את טעמיה.

בעיקרון מבשלים את הפריקי כמו אורז , שוטפים מספר פעמים .

מבשלים ביחס של 1 כוס פריקי ל 1ו1/2 כוסות מים , למשך 17- 20 דק'.

לאחר הבישול , אפשר להוסיף לה את כל מה שעולה על הדעת וישנו בנמצא.

ניתן ורצוי קודם לטגן בצל קצוץ , להוסיף את הפריקי , לטגן מעט , להוסיף מים ולבשל כמו אורז .

פריקי יבשה וגרוסה אפשר לקנות אצל הערבים , וכשהיא טרייה ורק נקטפה , טרם גריסתה , כשגרגיריה עדיין לחים ושלמים אפשר לקנות בשווקים הערביים .

כמו כן אפשר לרכוש אותה בספייסס  , שוק לווינסקי , וכמעט בכל מקום בו ניתן לרכוש דגנים וקטניות בתפזורת.

הכנתי סלט נפלא מהפריקי שאת ההשראה לו קיבלתי מהסדנה . כמובן ששיניתי והכנתי סלט שיכול לשמש כארוחה בפני עצמה או כתוספת לבשר.

מצרכים:
ל3-4 מנות:

1 ו 1/2 כוסות פריקי , שטופה היטב ומסוננת.
2 ו 1/4 כסות מים.

1/2 כוס עדשים כתומות , שטופות היטב ומסוננות.

2 שיני שום כתושות.

1/2 צרור נענע , לשטוף היטב , להסיר את העלים מהגבעולים , לקצוץ דק.

1/2 צרור כוסברה , לשטוף ולקצוץ דק.

1/2 צרור פטרוזיליה , שטוף וקצוץ דק.

1/2 צרור ארגולה , שטוף וקצוץ

1/2 פלפל חריף ירוק ,קצוץ דק.

1 כפית כמון.

1/4 כפית צ'ילי גרוס.

4 כפות שמן זית , אפשר אפילו יותר , מטעמים מובנים ....אני ממעטת בשמן :-)).

מיץ מ1/2 – 1 לימון , מי שאוהב חמוץ , יוסיף לפי טעמו .

מלח גס ופלפל שחור גרוס לפי הטעם.

אפשר להגיש עם גבינת פטה או בולגרית , מפוררת מעל.

ההכנה:
שמים את הפריקי השטוף עם המים בסיר קטן , מביאים לרתיחה , מנמיכים את הלהבה ומבשלים עד שהמים מתאדים לגמרי : 17 -20 דק'. מקררים. מפרידים במזלג את הגרגירים.

בסיר קטן מניחים את העדשים , ממלאים במים בגובה של 3-4 ס"מ מעל העדשים , מביאים לרתיחה , מנמיכים את הלהבה , ומבשלים עד שהעדשים רכות , אך לא רכות מידי והן בעלות מנשך נגיס . מסננים ומקררים.

במחבת מחממים 2 כפות משמן הזית , מוסיפים את השום , צ'ילי , וכמון.


מטגנים על להבה נמוכה עד שהשום מזהיב מעט והתבלינים מפיקים לשמן את הארומה שלהם.

יוצקים את תערובת השום על הפריקי , מוסיפים את העדשים , מערבבים היטב.

מוסיפים את הירק הקצוץ , לימון , שמן זית , מלח ופלפל לפי הטעם . מערבבים היטב. מגישים עם או בלי גבינה.

אם לא מתכננים לאכול את הסלט באותו יום . מכינים עד לשלב הוספת עשבי התיבול , שומרים במקרר . מוסיפים סמוך להגשה , את עשבי התיבול , מיץ לימון ושמן זית טרי.



יום שבת, 19 במרץ 2011

זהב שחור - פאי שמרים פרג


היום היחיד בשנה בו אנחנו לא מבקשים גשם , אלא אף מפצירים בבקשה מיוחדת שהוא לא ירד , הוא חג הפורים.


הבקשה הזו היא אחת הבודדות , בה האינטרס הוא קולקטיבי ואין מחלוקת עליה בשום סקטור.

אני לא אשכח אף פעם את אותו חג פורים , בו עמלנו איריס המורה למלאכה , ואני על תחפושת מלכת הפרחים . נתנו דרור לדמיוננו ביצירת התחפושת , בטוחים שהילה ביתי מקבלת עליה את פרס התחפושת המקורית , מיוחדת , נפלאה , שאי פעם נהגתה או נוצרה בעולם כולו.

באמת שלא לקחנו בחשבון את הגשם שהפך את נייר הקרפ שממנו נוצרה התחפושת , לקרעי נייר שמוטים וזרזיפי צבע שהפכו את הכל ליצירה אחת מאד לא ברורה .

הדמעות של הילה התערבבו עם טיפות הגשם , וגרמו לי להישבע שמעתה , התחפושות כולן תהיינה עמידות ובלתי חדירות לשיגיונות מזג האוויר.

השנה השמש עמדה איתנה באמצע השמיים , נחושה בדעתה לא לעזוב , כאילו כרתה ברית עם ההורים והילדים באשר הם , מאפשרת להם ליהנות מחג פורים כהלכתו .

נותרו לנו עוד יומיים , כדי לבחון את אמינותה.

למרות הרוח האופטימית המנשבת בליבי , לא הצלחתי לגייס את עצמי לכל סיפור הכנת אוזני המן ביתיים . חשש כבד התגנב לליבי שהשנה לא אוכל אזני המן .

היותי בלתי מתפשרת , עומדת ביני לבין אוזני ההמן , כי כלל נהוג בידי : אזני המן מכינים בבית או לא אוכלים בכלל!!

אלא מה , פטור בלא כלום אי אפשר בפורים , אז הכנתי פאי – עוגה מופלאים באמת של פרג . שכבות דקיקות של בצק שמרים שבתוכם נחה מלית של הזהב השחור המופלא הזה ... הפרג.

נכון , יש להודות , אני מאלה שמוכנה לפמפם לעורקיי את האופיום הזה בכל שעה . מה שמונע ממני לעשות כך , הוא החשש מפני התמכרות...

על העוגה הנפלאה הזו אמר אמנון : היי זה כמו אוזן המן , רק פי אלף יותר טעים...

עוגה קלה מאד להכנה , בצק שמרים שאינו זקוק להתפחה. רידוד הבצק והרכבת העוגה הוא סוג של משחק ילדים..

בשאריות הבצק שנותרו לי , הכנתי כמה מיני פאי עם מלית של קצף חלבונים , קקאו , נס קפה ואגוזים. על כך תוכלו לקרוא בהרחבה מיד בהמשך...

מצרכים:
לבצק:
2 ו1/2 כוסות קמח

3/4 כוס סוכר.

3 חלמונים

3 כפות מים חמימים.

30 גר' שמרים טריים

200 גר' חמאה



ההכנה:

בצלוחית קטנה מניחים את השמרים עם המים , 1/4 כפית סוכר +1/2 כפית קמח.

מערבבים היטב ומשאירים לתפוח מעט.

בקערה שמים את הקמח , חלמונים , החמאה חתוכה לקוביות ואת הסוכר.

יוצרים גומה באמצע , לתוכה יוצקים את השמרים . לשים לבצק .

הבצק מעט דביק , אך נוח לעבודה. אם הוא דביק מידי ,מוסיפים קמח . אך בזהירות , לא להגזים...

נותנים לבצק לנוח , בזמן הכנת המלית.

למלית:
1/4 כוס סוכר

1/2 כוס חלב

2 כפות דבש

25 גר' חמאה

1 כף מיץ לימון

קליפה מגורדת מ1/2 לימון

150 גר' פרג טחון (מומלץ לקנות בחנות בה טוחנים את הפרג במקום)

1/4 כפית קינמון

הכנת המלית : בסיר קטן שמים את כל החומרים למעט הפרג והקינמון.

מבשלים על אש קטנה עד לרתיחה קלה .

מסירים מהאש ומוסיפים תוך בחישה את הפרג והקינמון . מקררים לגמרי.


הרכבת העוגה:
מחלקים את הבצק ל3 כדורים שווים בגודלם.

מקמחים היטב משטח עבודה ואת המערוך.

משמנים בחמאה תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ , או תבנית פאי מתפרקת.
מרדדים כדור אחד לעובי של 1/2 ס"מ , מקמחים תוך רידוד.




מגלגלים על המערוך ומעבירים לתבנית.

שמים על עלה הבצק , מחצית מתערובת הפרג.


חוזרים על אותה פעולה עם כדור הבצק השני.

מחצית שנייה של המלית מעל.


מסיימים ב כדור השלישי . מורחים מעל תערובת של חלמון וכף חלב .


דוקרים במזלג במספר מקומות על פני העוגה.

אופים בחום של 170 מעלות עד שהעוגה מזהיבה , בין 30 – 35 דקות.

מקררים כ-15 דק' ומשחררים מהתבנית . מתנפלים בזהירות...





נשאר בצק ? לא זורקים!!!

מכינים קצף חזק מ3 החלבונים שנותרו + 1/4 כוס סוכר .

מוסיפים 1 כף אבקת נס –קפה + 2 כפות קקאו מנופה .

מערבבים בתנועות עטיפה .

מכינים גם כ 1/4 – 1/2 כוס אגוזי פקאן קצוצים.

משמנים בחמאה תבניות פאי אישיות , יצאו לי 4 פאיים קטנים , חמודים ולגמרי אישיים.

מרדדים עלה , חותכים בחותכן , בקוטר הגדול במעט מקוטר התבנית .

מניחים עלה בצק אחד , מורחים כף מלית , מפזרים אגוזים .


על השכבה הראשונה , שמים עלה נוסף , מורחים מלית ומפזרים אגוזים .

מסיימים בעלה בצק שלישי ומורחים חלמון ביצה . דוקרים במזלג . חוזרים על כך עם שאר הבצק והמלית .
אופים בחום של 170 מעלות כ15- 20 דק'.
מקררים כ10 דק' ומשחררים מהתבניות.

יום שני, 14 במרץ 2011

שימו שמן.... שמן זית.










שמן זית הוא מצרך חיוני , הכרחי ושכיח במטבח שלי.


אני לא מסוגלת לסגת אחורה ,אפילו במחשבותיי ולדמיין את המטבח בלעדיו.

את הזמן בו טיגנו ובישלו עם שמן חמניות , שומן עוף או מרגרינה . מי בכלל חלם על שמן זית? . מי דמיין שנהפוך למעצמה של שמן זית? . מעצמה בה יש מקום ליצרנים קטנים וליצרנים גדולים.

איך בכלל חשבנו על אוכל של ים – תיכון ללא שמן זית ,המהווה את השמפניה של השמנים , את האצילי מכולם.

בדמיוני הוא הצטייר תמיד כמשהו שורשי ועתיק מעין כמוהו. פראי ובתולי שבא מהאדמה , ממעמקיה.

כשהייתי חולפת על כפרים , בדרך צפונה , הייתי רואה בכפרים בהם חלפנו . את הנשים , מטפחת לראשן שתגן עליהן מפני השמש , בדים לבנים ענקיים פרושים תחת העץ . מקלות בידיהן . הן חובטות ברכות בענפי העץ והזיתים צונחים אל הבדים . משב הרוח היה מביא אלינו את ריח הזיתים , ריח עז וירוק של דשא. היום אני כבר יודעת שקטיף בדרך זו פוגעת בבשרו של הזית...

זמן רב היה דרוש לי , כדי להגדיר את טעמי בבחירת שמן זית .

היום אני יודעת על ההבדלים , על שמן זית שנועד לבישול וטיגון ועל כזה שאני משתמשת בו במשורה לתבל סלטים ומאכלים שזקוקים למגע הרענן של שמן הזית , מגע שמבליט את טעמיהם של שאר המרכיבים. אלה בדרך כלל שמנים שהם ירוקים , עכורים מעט , כשפותחים את הבקבוק , הריח הרענן , מריר מעט מבשם את האוויר.

תמיד הקפדתי לקנות את שמן הזית שלי מיצרנים קטנים . רציתי לעודד אותם וגם האמנתי (אני עדיין מחזיקה בדעה זו) שהם יוצקים את השמן באהבה , במו ידיהם לכל בקבוק .

ליצרנים הגדולים הייתי פונה , כשנזקקתי לשמן משובח שנועד לכל מטרה , בישול , טיגון ותיבול.

באמונה זו החזקתי עד למפגש בו השתתפתי , אותו אירגן תפוז. מפגש שאיחד את כל מה שאהוב עלי : שמן זית , חנות המזון המועדפת עלי , ספייסס... וסדנת מזון.

בדרך כלל אני זהירה בבחירות שלי , לא רוצה להפוך למדור פרסומי . אבל בהחלט לא מסרבת להזמנות שקשורות למה שאני כותבת ומאמינה בו   , אוכל טוב ומשובח ומתן קרדיט ליצרנים שמקדמים , ומעשירים את העולם הקולינרי שלנו.

את הערב פתחתי בטעימה של שמן הזית , שהונח בכניסה . טבלתי לחם בלי הפסקה , מנסה לספוג היטב את טעמם של כל השמנים .

בהמשך הביא מנכ"ל זיתא , בנצי אלישע , את האני מאמין שלו על שמן הזית , והמקום של  זיתא  כאחת ממובילות תרבות שמן הזית בישראל . הוא היה נלהב , ונשמע אכן כאיש בשורה.

הוא סיפר שבשנה שעברה החלה זיתא במסורת יוצאת דופן , בה בוחרים מומחי החברה את הכרם הגלילי שבו ישנם זיתים מהמשובחים ביותר . בשיתוף עם בתי הבד , הידע העצום ופרי כרמי זיתא . הם יוצרים מהדורה מיוחדת ומוגבלת של שמן זית  , שמן פרימיום איכותי.
השנה הבחירה נפלה על הכורם חיים גזית שהקים את ביתו בגליל ונטע את כרמיו על אדמות המשפחה , הממוקמות בין שדות הכפר הערבי מכר.
ניכר על חיים שהוא איש של אדמה . אהבתי את התיאור שלו , כיצד אחרי יום עבודה קשה , הם ממהרים אל בית הבד , המראה של זרזיפי שמן הזית הניגרים והלחם שנטבל אל תוך זרזיף השמן , מהווה פיצוי לעמל היום ומרגש אותו בכל פעם מחדש .

עוד הוא תיאר את שיתוף הפעולה ההדוק המתקיים בינם לבין שכיניהם בכפר הערבי , שם נטועים הכרמים. אכן עץ שמן הזית המהווה את אחד מסמלי השלום , מהווה כאן גשר להידברות.

טעמנו את השמן שהוגש לנו בכלים כחולים אטומים . אהבתי אותו מיד ... התבקשנו לדמיין את דקות טעמיו . אני חשתי את הירוק של עלי הזית מהם נלקחו הזיתים . את טעם קליפות העץ .. טעם רענן ועדין מאד , לא תוקפני ומשתלט. העובדה שהשמן יוצא במהדורה בלעדית של 3,000  בקבוקים בלבד קצת העציבה אותי ....

הערב כולו נערך בחלל ששם נערכות סדנאות בחנות ספייסס . מקום עליו כתבתי לא מעט . זו הכתובת שלי , "הלונה פרק " שלי בכל מה שקשור בהצטיידות במיטב החומרים לבישול . אני קונה שם תבלינים , גבינות, קטניות , דגנים , שמנים וחומצים מהמשובחים שיש . כמו גם אביזרים לאפייה ובישול.

המשך הערב היה מסעיר במלוא מובנה של המילה . את החלק הקולינרי דומיננטי , הנחה בשקט , בריכוז מופלא ובחיוך , השף אורן וויס המשמש כסו –שף של אייל שני .






השמן הנבחר נשפך כמים והוסיף את טעמו הירוק , העמוק והרענן לאוכל הנפלא שהוכן.

אנחנו היינו פעילים מאד , ואכן חשנו כמו בסדנה , חותכים , קוצצים , מתבלים ומבשלים . והכי חשוב ... אוכלים כאילו אין מחר , באופן לא פורמלי , לעתים עם הידיים . לא הייתה סבלנות לחכות , רצינו ל טעום , מהר והרבה.
אז מה היה לנו:
שני מטבלים מדהימים שהוכנו עם הרבה שמן זית: סלסת עגבניות ובצלים שרופים וממרח זיתי קלמטה ושקדים קלויים , אותו אני חייבת להכין במהרה .
המטבלים הוגשו עם פוקאצ'ה זרועה בעגבניות ובצלים ששהו בתנור עם שמן זית.
קיבלנו גם "סטיק חציל על טחינה ויוגורט".


קרפאצ'ו זוקיני צרוב על הפלאנצ'ה מוגש עם רוטב יוגורט.

קרפצ'יו סלק וגבינת המאירי.


סרדין טרי ומפולט , כבוש במלח ים , לימון ובריכת שמן זית.

קרפצ'יו דג ים , שמן זית זיתא ותרד טורקי.


סלט פריקי ובצלים צלויים , עשבי תיבול ושמן זית זיתא , סלט עליו עמלנו אני ועוד שתי בלוגריות מקסימות...


ניוקי עם אספרגוס ומנגולד , עגבניות מיובשות והררי גבינת פרמזן , להתעלף.....





פרנץ' טוסט של חלה מתוקה שהוכנה משמן זית והייתה רכה שברכות , הפרוסות טוגנו והוגשו בליווי קרם מסקרפונה , גרידת לימון ותותים , בשארית כוחותיי הגעתי למנה הזו , אך לא וויתרתי וטוב שכך....


יצאתי שיכורה , קצת מהיין , אבל בעיקר לא , אלא מהחוויה כולה . שייצגה בעיניי , את מהותה של סצנת אוכל אמיתית . בה חוברים יחד , אנשים שאוהבים את שהם עושים .
יין , שמן זית משובח ושף אחד מוכשר.
תודה לתפוז על ערב מופלא אחד....